פסק-דין בתיק ת"א 13979-10-10

1.                  עניינן של התובענות שלפנינו, שהדיון בהן אוחד ואשר הוגשו גם נגד נתבעים נוספים אך ניתן נגדם פסק דין בהעדר ביום 1.5.12,  מתן צו מניעה קבוע האוסר על ביצוע כל פעולה של מכר או השכרה או כל דיספוזיציה במקרקעין הנמצאים בסמיר אמיר בירושלים, הידועים כחלקה 269 בגוש 31027 (להלן- הנכס).

2.                  טענתו העיקרית של  התובע היא כי הוא הבעלים של הנכס,  לאחר  שהזכויות בו נמכרו לו, על פי יפוי כוח בלתי חוזר מיום 20.9.10  (להלן - ייפוי הכוח).

3.                  לאחר שניתן פסק הדין ביום 1.5.12 - נותרה התביעה נגד הנתבעת  בלבד , אשר טוענת כי התביעה נסמכת על ייפויי כוח מזוייפים,  וכי היא יושבת בנכס מכוח ירושתה את אביה המנוח, שהנכס רשום על שמו.

4.                  לפניי בקשה מטעם  הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית ומעשה בית דין.

לטענת הנתבעת, על אף שהתובע הגדיר את תביעתו כבקשה לצו מניעה קבוע, הרי  שמהותה של התביעה היא קביעת בעלות במקרקעין מכוח יפוי הכוח .

משכך, טוענת הנתבעת, כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה.

5.                  אשר לטענת מעשה בית דין טוענת הנתבעת, כי במקביל להגשת התובענה שלפנינו הוגשה תביעה על ידה  לבית המשפט המחוזי ובה ביקשה  להצהיר על בטלות יפויי הכוח,   וביום 9.3.2011 ניתן על ידי  כב' השופט ד' מינץ פסק דין כמבוקש  בהיעדר הגנה.

לטענת הנתבעת, התובע  הגיש אמנם  בקשה לביטול פסק הדין אולם משלא המציא אישור מסירה כפי שנתבקש - בקשתו נמחקה ופסק הדין הפך לחלוט.

לפיכך, טוענת הנתבעת כי משבוטלו יפויי הכוח בפסק דין חלוט  - אין מקום לניהול התובענות שלפנינו.

6.                  התובע מתנגד לבקשה.

בתגובתו  לטענת היעדר הסמכות העניינית טוען  התובע כי אין מחלוקת אודות הבעלות במקרקעין,  אשר היו ועודם רשומים על שם אביה המנוח של הנתבעת,  אולם  בהתאם לייפויי הכוח הוא הפך לבעלים של המקרקעין.

לטענתו, ברור כי הסכסוך במהותו בין הצדדים הוא סכסוך על  חזקה ושימוש בנכס  ואינו סכסוך בין שני צדדים הטוענים לזכויות קנייניות בו, ולכן הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה.

7.                  אשר לטענת מעשה בית דין טוען  התובע,  כי יפוי הכוח שבוטל בפסק הדין בבית המשפט המחוזי אינו אותו יפוי כוח עליו מבוססת התביעה שלפנינו  הואיל ובהליך בבית המשפט המחוזי בוטל יפוי כוח שנערך ביום 28.10.1997,  וזה אינו משמש כעילה לתביעה דנן.

8.                  עיון בטענות הצדדים  מעלה,  כי על אף שהסעד הנתבע  בכתב התביעה הוא צו מניעה קבוע וסילוק יד -  הרי  שבסופו של יום עיקר הטענות הן  בנוגע לבעלות התובע בנכס על סמך ייפוי הכוח  ובנוגע לזכותו  כבעלים  לדרוש סעדים אלה.

הגם שבכתב התביעה לא נאמר במפורש כי מדובר בתביעה לקביעת בעלות במקרקעין - הרי שמתגובת התובע עצמו עולה בבירור כי תביעתו לסילוק ידה של  הנתבעת מהנכס מבוססת על  ההנחה כי הוא בעל הזכויות בנכס , ובשעה שעיקר הגנתה של  הנתבעת היא ערעור על זכויות התובע בנכס וביטולו של ייפוי הכוח -  ברי כי מהות הדיון היא  סביב זכויותיו של התובע בנכס.

בהתאם לסעיף  40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בית המשפט המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו,  ואכיפתו של חוזה מכר של זכויות קנייניות במקרקעין (ובענייננו - יפוי כוח) הוא בית המשפט המחוזי (ראה ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי פ"ד מ"ה (2) 749 וכן ת"א 74/88 (מחוזי-ב"ש) דמרי נ' דניאלוביץ).

9.                  הואיל וכאמור  אין המדובר בענייננו בחזקה או שימוש במקרקעין אלא ב"תביעות אחרות" הנוגעות למקרקעין, שאינן בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום -   אין ערכאה זו הערכאה הנכונה לבירור התובענה.

10.              אשר לטענת מעשה בית דין -  משמצאתי כי אין בית משפט זה בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה, התייתר הצורך לדון בטענה זו.

11.              מכל האמור,  הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית -  מתקבלת.